סטרס וחרדה בעקבות וירוס הקורונה

וירוס הקורונה נחת אלינו בלי הודעה מוקדמת ומרגע הגעתו אנחנו מותקפים מכל כיוון בתכנים. חוסר הוודאות ותחושת חוסר בשליטה על החיים שלנו יחד עם תחושת אחריות גדולה כלפי ילדינו (ולעיתים גם הורינו) יוצרים רמות של סטרס גבוהות אצל אנשים רבים. ניתן לראות את התגובות הרגשיות לוירוס כיושבות על רצף. בצד אחד הוירוס וכל השלכותיו הכלכליות והחברתיות לא משפיעים כלל על המצב הרגשי. במצב זה התגובות הרגשיות לוירוס הם של רוגע ושלווה (מסומן ב-0 בצד שמאל של הרצף). בצד השני (מסומן ב-100) תגובות של חרדה קשה שניתן להרגיש אותן גם בגוף (עלייה בדופק, נשימה מאוצת, רעידות, הזעה, כאבי בטן, בחילות, כאבי ראש וכו') .

על הרצף הזה אתם יכולים למצוא את רמת החרדה שלכם למצב החדש שנכפה עלינו:

החרדה היא חלק ממנגנון אבולציוני חשוב, היא מזהירה אותנו שייתכן שיש סכנה ומאפשרת לנו להעריך ולהגיב באופן המתאים. במהלך היום ובטח במהלך השבוע יכולה להיות תזוזה בטווחי החרדה וייתכן שאתם מוצאים את עצמכם בטווח החרדה הגבוהה מאוד לדקות ספורות ומיד יורדים לאזור החרדה הקלה והמתונה. תזוזה זו היא נורמלית ותואמת למצב הנוכחי שבו יש שינויים תכופים בהנחיות ובמידע שמגיע לציבור. אם אתם רוצים למצוא את עצמכם בתאורים הבאים תחשבו איזה מטווחי החרדה מתארים את התחושות שלכם באופן הכי טוב. כמובן שעם התקדמות המשבר יכולים להיות שינויים בטווחי החרדה שלכם ובתגובות הנלוות.

בטווח שבין 20-60 רמת החרדה שלנו קלה-מתונה, היא לא משתקת ואולי אף אינה מורגשת פיזית אבל היא גורמת לנו לפעול בנסיון להגן על עצמנו ועל הסובבים אותנו. חלקנו יקחו צעדים יותר מתונים וחלקנו צעדים יותר קיצוניים בהתגוננות. מצב העוררות שמלווה חרדה קלה, מאפשר לנו לתפקד בצורה ממוקדת וטובה. חרדה קלה תאפשר לנו לשמור על היגיינה, להתרחק מהתקהלויות, להשאר בבידוד כשיש צורך בכך ולהגיב להנחיות.

בטווח של 0-20 אנחנו מודעים למצב ולהשלכותיו, מקבלים אותו ולא חשים חרדה כלל. באותו טווח נמצאים גם אנשים שמנגנון ההכחשה עובד אצלם היטב. מנגנון זה מגן עליהם מהחרדה והמצוקה ומאפשר להמשיך את החיים כאילו כלום לא השתנה, אך ייתכן שבשלב מסויים, כאשר השלכותיו של הוירוס יתבררו החרדה תגבר והיא אף יכולה להגיע לקצה השני של 60-100. בטווח זה ייתכן ולא נקח צעדים כדי להתגונן ולהתכונן ואולי אף נתעלם מההנחיות. כמובן שבקבוצה זו יש גם הרבה אנשים מאוד אחראים שישמעו להנחיות למרות שייתכן שלא יחושו את הדחף הפנימי להגן על עצמם שמתעורר כאשר אנחנו חשים סכנה.

בקצה השני נמצא טווח של 60-100 וכאן אני רוצה להתעכב מעט, אם אנחנו נמצאים בטווח זה במשך שעות רבות במהלך היום כדאי מאוד לפעול על מנת להפחית את החרדה ואני אזכיר כמה אפשרויות לאחר שאתאר את החרדה.

כאשר אנחנו תופסים שקיימת סכנה, בגוף שלנו מופעל מנגנון לחימה, בריחה, קיפאון (Fight, Flight, Freeze). המוח שולח פקודה שקיימת סכנה והגוף פועל באופן אוטומטי כדי להגן עלינו. במצב של חרדה גבוהה וגבוהה מאוד (60-100) רמת העוררות מאוד גבוהה וניתן לראות אי שקט, מתח רב או דווקא קיפאון. ישנם סימפטומים פיזיולוגים, תחושת פחד ונסיונות להרגע. התגובות שלנו (שמטרתם הרגעה) כוללות איסוף מידע רב לגבי הוירוס בנסיון להשיג וודאות ושליטה, התעסקות עם מחשבות שקשורות לוירוס או להפך הימנעות מכל תזכורת של הוירוס כי כל מחשבה עליו מעוררת מצוקה גבוהה. הבעיה בתגובות הללו שכל תגובה בעצם רק מגבירה את העיסוק שלנו במחשבות על הוירוס (או השלכותיו הכלכליות, חברתיות, אישיות וכו') ולכן גם את עוצמת החרדה שלנו. כשאנחנו אוספים מידע אנחנו עלולים להתקל במידע מוטעה או בנתונים מפחידים שהסבירות שיתממשו אפסית, במקרים כאלו הנסיונות שלנו לאסוף מידע כדי להרגיש וודאות ושליטה נכשלים והחרדה מתעצמת. גם במצב ההפוך של הימנעות מכל תזכורת של הוירוס, החרדה בסופו של דבר מתעצמת, כיוון שאין הסתגלות איטית למצב הקיים שבו הוירוס נוכח בחיים שלנו. במצב כזה, כל תזכורת במדיה, בשיחה או סתם במחשבה מעוררת מצוקה גבוהה שרק מתגברת. כאשר ישנה הפרעת חרדה, התקפי פאניקה, חרדה בריאותית, הפרעה טורדנית כפייתית או דיכאון, החרדה מהקורונה יכולה להחמיר את ההפרעה ולהקשות עוד יותר.

אם יש פגיעה בתפקוד כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי (אפשר לפנות לטיפול או ליין באמצעות שיחת וידאו). בנוסף ניתן לעשות מיינדפולנס, מדיטציה, יוגה, ביופידבק וטיפולים אלטרנטיביים בכדי להרגיע ולהקל על החרדה.